שנניגנס – עברית – Hebrew

כפי שהובטח, הנה התרגום החופשי לעברית של הפוסט הקודם. אני לא עושה את זה כי אני חושב ש”הקוראים שלי בעברית” לא יכולים לקרוא באנגלית, אני פשוט חושב שזה יותר נוח לחבר’ה שקוראים את הפוסטים שלי בישראל לקרוא אותם בעברית. למעשה, אני לא מתבייש להגיד שזה גם חלק ממגמת “הנגשה” שאני רוצה לקיים בבלוג ככל הניתן – אם אבא שלי, למשל, ירצה לקרוא דברים שכתבתי, אז הם יצטרכו להיות בעברית.

אתמול היה יום ממש מחורבן. בד”כ אני לא כותב פוסטים בסגנון “יומני היקר”, למרות שאני כן כותב פוסטים על נושאים אישיים. משהו שקרה אתמול גרם לי לחשוב המון, כמו שרק דברים מחליאים, מבחילים, מזעזעים ונוראיים יכולים לגרום לאדם לחשוב.

מאוחר יותר, אני אוסיף (ואולי גם אתרגם!) את הפרט הזה לעמוד האישי שלי (כלומר, העמוד שבו אני כותב פרטים אישיים על עצמי), אבל בנתיים אני אציין פה שה”מקצוע” שלי, אם אפשר לקרוא לזה כך, הוא “מתורגמן עברית\אנגלית\שס”י ומתמלל דו-לשוני” (גונג!). זו עבודה שמקבלים עליה המון כסף יחסית למה שסטודנטים ללא הכשרה מקצועית מקבלים ואפילו יותר חשוב, היות ואני “פרילנסר”, אני יכול לעבוד מתי שבא לי, עם מי שבא לי וכמה שבא לי, כך שכשיהיו לי בחינות, תהיה לי את הזכות החוקית פשוט לעבוד פחות. חוץ מזה, זה גם אומר שיוצא לי להחשף למגוון עצום של נושאים.

אני עוסק בתחומים האלה כבר בערך 6 שנים. זה התחיל כשהייתי בן 17 ואבא היה צריך שאני אבוא איתו לא רק כדי לתרגם עבורו, שזה משהו שאני הייתי רגיל כבר לעשות בחינם אז, אלא גם לתמלל עבורו, כי המתמללת הקבועה שלו היתה חולה. לתמלל לסטודנט חרש אומר פשוט לשבת לידו בכיתה ולכתוב את כל מה שהמרצה אומר. אבא עבר קורס בזמנו במכונאות רכב והיה לו מימון ממשלתי למתורגמן או למתמלל. במקרה שלי, מאחר ואני חי מאחורי מקלדת מאז גיל 5 (כשאז קיבלתי את המחשב הראשון שלי, זה היה 286) ולכן אני מקליד במהירות הקול, וגם כי אני מתרגם בשביל אבא ותרגמתי בשביל אמא לאורך כל חיי – אבא קיבל גם מתורגמן וגם מתמלל.

אם כך, אין צורך להגיד, אבא היה מאוד מרוצה. כל פעם שהמרצה אמר דברים שהיה חשוב שאבא יזכור בעל פה או הסביר רעיונות מורכבים, תמללתי אותם, מילה-במילה. למזלי, רוב האנשים לא אומרים יותר מ-80 מילים בדקה, שזה בערך המהירות הקלדה שלי גם בעברית וגם באנגלית. הצלחתי אפילו לכתוב כמה תגובות ושאלות שהסטודנטים האחרים בכיתה שאלו ואת התשובות שהמרצה נתן להם. נתתי לאבא את התחושה שהוא באמת היה מעורב בכיתה, ולא סתם נכח בה. גרמתי לאבא להיות מודע לכל מה שהתרחש בכיתה.

אפילו היום, הידיעה הזו גורמת לי לבכות.

כאשר אבא פשוט רצה להבין רעיון מסוים או אחרי שכתבתי משהו שהמרצה אמר והוא רצה לשאול שאלה, הורדתי את הידיים שלי מהמחשב הנייד שהביטוח הלאומי נתן לי והתחלתי לתרגם לשפת הסימנים את מה שהמרצה אומר ולומר למרצה את מה שאבא שואל (מה שנקרא בעגה מתורגמנית מקצועית “וויסינג”, כמו “לעשות קול” ).

מבחינה זו, אני חושב שהפכתי להיות וסביר להניח שאני עדיין המתמלל היחידי שהוא גם מתורגמן לשפת הסימנים. אחרי שאבא סיים את הקורס (הוא קיבל משהו כמו 98, כל הכבוד, אבא!) אני הייתי בשלב שבו כבר כמעט סיימתי תיכון והתחלתי לחשוב על למצוא איזשהי עבודה כדי לחסוך קצת כסף. במשך משהו כמו חודשיים, עבדתי בטלמרקטינג, חילקתי עיתונים ועשיתי עוד איזה משהו שאני אפילו לא זוכר… עד שיום אחד, אבא שלי סיפר לי על סטודנטית חרשת שלומדת חינוך מיוחד. הוא אמר לי שהוא חשב שהייתי מתמלל מצוין ושהיכולת שלי לסמן היא בונוס ענקי בשביל כל סטודנט חרש. הסכמתי קצת בהיסוס להתלוות לסטודנטית הזו לסמסטר אחד וזה היה פשוט חוויה מדהימה. קודם כל, עשיתי בערך פי 3 יותר משכר מינימום, מה שאומר שעשיתי בערך פי 2 יותר מכל החברים שלי במחצית מהזמן, כל אותה העת, הייתי בעל גישה מוחלטת לקורסים אקדמאיים וחופש כמעט כל השבוע. עבדתי 3 ימים בשבוע, בערך 10 שעות סה”כ, ושילמו לי הרבה יותר ממה שנראה לי הגיוני. ה”עסק” הזה המריא אחרי שהסטודנטית המליצה עליי לסטודנטים אחרים ועד לנקודה שבה התגייסתי, הספקתי כבר לעבוד בשביל 2 סטודנטיות נוספות לתקופה ממושכת (סמסטר או יותר). אחת למדה שיננות והשנייה למדה ייעוץ זוגי. אין צורך להגיד שנחשפתי לדברים שבחיים לא הייתי נחשף אליהם מבלי העבודה הזאת. בזמן הצבא, עבדתי באופן “שחור” כי לא היו נותנים לי בחיים אישור עבודה. לא היינו עניים מספיק ועד כמה שידוע לי, אחד הדברים שמקלים על קבלת אישור עבודה זה מחסור ברכב. לנו היה שניים.

בכל מקרה, יצא לי ללכת לבתי משפט עם לקוחות חרשים, לתמלל ישיבות וועדות של כבדי שמיעה ואפילו הרצאות מקצועיות בנושאים טכניים כמו אודיולוגיה. צברתי המון המון ידע שאין לי שימוש בו, למרות שאני בהחלט מוקיר את קיומו. כמובן, בתור חייל שעושה את זה בזמנו הפנוי (יומיות כבוד), שילמו לי במזומן. אני עזרתי להמון אנשים באותה תקופה, אז אני מקווה שאף אחד עם מצפון מס-הכנסתי לא יציק לי בגלל הוידוי הקטן הזה.

בכל מקרה, אחרי שהשתחררתי מהצבא, הפכתי להיות “עוסק מורשה”, עם קבלות, חשבוניות, וכל מה שמתלווה לכך. אפשר להגיד שבמובן מסוים, “פתחתי עסק”. זה מגוחך לכתוב את זה, לפחות עבורי, אבל ככה המדינה רואה את זה. כך בהדרגה בניתי לעצמי מוניטין ובשלב מסוים התחלתי לעבוד בשביל חברות פרטיות שמשלמות הרבה יותר מביטוח לאומי. הרווחתי המון כסף יחסית לחייל משוחרר ותפרן, והנה אני עכשיו. עכשיו אני בעיקר עושה את העבודות תמלול המתאגרות ביותר. אני עושה אותן מהבית ובתנאים שלי, שזה מצוין כי זה אומר שאני יכול לעבוד מתי שבא לי. הסוג הזה של עבודות התמלול שציינתי הרגע הוא תמלול של חומר ממשלתי רשמי, כלומר: ישיבות\וועדות\תביעות\פגישות – לבתי משפט ולמשרדים ממשלתיים. לחומרים האלה יש מכנה משותף: כולם מוקלטים היטב ודורשים המון נסיון כמתמלל.

עכשיו שסיימתי לחפור על מעללי כמתמלל ומתורגמן (אני מודה שיצא לי לתרגם הרבה פחות אחרי שהתחלתי לעבוד בשביל חברות פרטיות כמתמלל, הממשלה משלמת הרבה פחות למתורגמנים, לצערי.), אני אתייחס לחומר שתמללתי אתמול ולהשפעה שלו עליי.

השגתי “ספק” חדש, אני קורא לכל החברות תמלול גם “בארות” – בארות “יבשות” הן כאלה שאין להם עבודה בשבילי כרגע, וה”באר” הזו, למזלי, היא מאוד “רטובה”. העבודה הראשונה שהם נתנו לי הייתה אתמול. הם נתנו לי שעתיים של אודיו, משהו שבד”כ לוקח בערך יומיים של עבודה להשלים, אבל אני הייתי לחוץ על לסיים את זה אתמול.

עכשיו, יש הסכם חוקי שאומר שאסור לי לדבר על מה שאני נחשף אליו – גם בתרגום גם בתמלול. במקרה זה, היה מדובר בדיון בדלתיים סגורות בתיק פשע חמור. זה בסדר להגיד שאני מתמלל ישיבות של בתי משפט ואפילו שיוצא לי לתמלל תביעות של פשעים חמורים, אבל אני לא חושב שיש לי את האומץ, אפילו אם הייתי רשאי, ממש לכתוב את הדברים שנחשפתי אליהם אתמול. רק לשמוע ולתמלל את השעתיים האלה היה כל כך מגעיל, נוראי, מחליא ומזוויע שזה פשוט חרבן לי את המצב-רוח לכל היום. הייתי אמור ללכת לאיזה מסיבה אחרי שאסיים ופשוט לא יכולתי. נשארתי לבד, שתיתי יותר מדי וניסיתי, ממש ניסיתי, לא לחשוב על הרוע שקיים בבני-אדם.

אבל, למעשה, הפשע החמור עצמו לא היה הדבר היחידי שגרם לי להזדעזע כל כך.

כן, מן הסתם, העובדה שלא יכולתי שלא פשוט להפסיק לעבוד לפעמים כאשר מישהו אמר משהו שפשוט לא יכולתי להאמין שהדבר נאמר היא גם משמעותית. היו דברים שכל כך זיעזעו אותי שפשוט קפאתי לכמה דקות והרגשתי, פשוטו כמשמעו, צורך להקיא. לאחר כמה זמן, אחרי שאיכשהו התרגלתי לשמוע את התוכן המזעזע של הדיון, משהו אחר הפריע לי ממש, אבל ממש, הפריע לי.

מבלי להמעיט בערך העובדה שרשע נוראי ובלתי-נתפש קיים בעולמנו, הטרידה אותי מאוד העובדה שאלו החוקרים את העדים\קרבנות\נאשמים וכו’ מסוגלים לעוות את המציאות, למתוח ולעקם מילים כך שהן תטענה כל אחד, ובגדול – להשתמש בשפה כדי לגרום כמעט לכל אחד להאמין כמעט בכל דבר. מצאתי את העובדה הזו מטרידה מאוד כי מצד אחד, שמעתי תיאורי קורבן נוראיים ומצד שני, בחקירה הנגדית, הפרקליט עשה עבודה מצוינת בנסיון לפגוע במהימנות של העד.

אני יודע שזו העבודה שלו, אבל זה נראה כאילו הבן אדם פשוט לא הרגיש שום סימפטיה כלפיי האדם אותו הוא חקר. זה נראה שהפרקליט ביצע את עבודתו כאילו אין דבר בעולמו מלבד הגנת הלקוח שלו, ובעודי מאזין למה שנאמר, הזדעזעתי לגלות שמצאתי את עצמי לפעמים כמעט מאמין למה שאני שומע. האמנתי, לפרקי זמן קצרים, שהעד באמת אינן מהימן, ואז מיד ניערתי את הראש והבנתי שפושעים מסוכנים בורחים מעונש כל כך הרבה פעמים בגלל אנשים כמו אותו פרקליט.

לפשעים חמורים מסוימים יש מעט מאוד תימוכין פיזי. לכן, הדבר היחידי שנותר לעשות זה להשתמש בעדויות. מכאן נובע שקרבנות מבולבלים, מפוחדים, שעברו סבל מתמשך וכדומה ולא יכולים לזכור אירועים נוראיים בדיוק מוחלט ולהפיק אותם מחדש באופן עקבי – אנשים כאלה יתנו דיווחים לא עקביים. הם עלולים לספר משהו אחד במשטרה ולומר משהו אחר בבית המשפט, פשוט כי הם כל כך מזועזעים רגשית שהם לא מסוגלים להיות עקביים. לצערי, זה גם אומר שזה מקל על העבודה של כל מי שמנסה לגרום לעדות שלהם להיות לא מהימנה משפטית. במקרה של פשעים חמורים שהם מוחבאים היטב וידועים רק לפושע ולקרבן, יש גם את האפשרות שאפילו אלו שהקרבן התוודה בפניהם לא מספרים את אותו הסיפור שהקרבן יספר,  כל העסק הזה פשוט כל כך… מטונף.

סיימתי אתמול את העבודה כשאני מרגיש סימפטיה, גאווה מסוימת על שהשתתפתי, אפילו במידה מועטת, בתהליך כה חשוב ויותר מכל – הרגשתי רע. הרגשתי נורא עם העובדה שבני אדם יכולים לעוות מילים בכל צורה שיחפצו בה ובכך לא רק להתיר לרוע מהסוג שנחשפתי אליו אתמול להתקיים, אלא גם לאפשר לרוע כזה לברוח מעונש.

אחרי ששמעתי את החקירה הנגדית באודיו אתמול, הגעתי למסקנה שכמעט בטוח שיש מקרים שבהם עורכי-דין עוזרים לאנשים שאין דרך אחרת לתאר אותם מלבד “רשעים” לברוח מעונש ולאפשר להם לבצע פשעים נוספים. אני רואה את זה ככשלון עבור כל האנושות וכשלון שלחלוטין שובר את ליבי.

אני לא יודע איך ליישב את הסוגיה הזאת עם עצמי, ואני יודע שיש מעט מאוד שאני יכול לעשות כדי להשפיע על דברים כאלה.

זה מדהים אותי לדעת איזה רוע חבוי בליבם של בני-אדם. אצל חלקם, חוסר-שפיות או דחף בלתי נשלט גורם להם להרוס או אפילו לקחת נשמות אחרות. אבל במקרים מסוימים, זוהי אדישות או תאוות בצע המתירים לרוע נבזי שכזה להתקיים. אני באמת לא יכול לומר איזה רוע גרוע יותר.

2 Comments »

  1. רגשות מחושבים Said:

    התחלתי לקרוא את הבלוג שלך היום.
    עוד לא נכנסתי לפוסטים המדעיים, אבל את הדברים האחרים שקראתי אהבתי.
    החלטתי פעם שאני מגיב רק כשיש לי משהו שמרגיש לי תורם לדיון, לכן כל עוד אעמוד מאחורי ההחלטה הזו לא אגיב הרבה.

    ולעניין – הסבירו לי פעם, מישהו שהעליתי בפניו תחושת גועל מעורכי דין כאלה, שהחוק מיושם במדינות מערביות על פי שיקול שעדיף ש1000 פושעים לא יענשו מאשר שאדם חף מפשע יואשם לחינם. המחיר של זה הוא שכל עורך דין פלילי שרוצה להצליח במקצועו חייב להגן על מי שבא בצורה הטובה ביותר.כך פושעים יוצאים לחופשי ועורכת דין אחת אומרת בראיון שהיא אף פעם לא שואלת את הלקוח אם הוא אשם או לא, היא רק מנסה (ומצליחה בדר”כ) למצוא כשלים טכניים בתביעה או לפגוע באמינות העדים.
    מאז אני מסתכל על עורכי דין פליליים כעל אנשים שעושים עבודה מלוכלכת שמישהו כנראה חייב לעשות בחברה סלחנית, אבל אני עדיין שונא את הדברים שהם עושים בעבודה שלהם ומרגיש את מה שתיארת.

  2. freidenker85 Said:

    הי, ברוכים הבאים!
    אל תרגיש לא בנוח לכתוב בעברית למרות שרוב הבלוג כתוב אנגלית. זה לא שיש לי רידרשיפ גדול במיוחד שיתלונן על כך. מצד שני, זה יהיה נחמד אם תכתוב באנגלית for the off chance
    שמישהו ישתתף בדיון חוץ ממנו.


{ RSS feed for comments on this post} · { TrackBack URI }

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: